חג השבועות
רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות עבודה זרה פרק א
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה...וכיון שארכו הימים, נשתקע השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו.... אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ושם ועבר.  ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, שהוא אברהם אבינו עליו השלום.
כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה... ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים...וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת... מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו.... ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו.כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה.  ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם... כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו; נעשה לו נס, ויצא לחרן.  והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד.  והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען.וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם.  ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים.  והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד...ויעקוב אבינו לימד בניו כולם... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצריים, וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודה זרה כמותן.וכמעט קט היה, והעיקר ששתל אברהם נעקר; וחוזרין בני יעקב לטעות העמים, ותעייתם.  ומאהבת ה' אותנו, ומשומרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבנו רבן של כל הנביאים, ושלחו.... כיון שנתנבא משה רבנו, ובחר ה' בישראל לנחלה, הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו.
הרמב"ם, מורה נבוכים, ב, לט
...זאת הקריאה שקרא משה רבנו לנו לא קדמה כמותה לאחר ממי שקדם מאדם אליו, ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאנו...
ולזה, לפי דעתנו, לא היתה שם תורה ולא תהיה בלתי תורה אחת, והיא תורת משה רבנו...
כל מי שקדם למשה רבנו מן הנביאים, כאבות, ושם ועבר,  ונח, ומתושלח וחנוך, לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני האדם: שהאלוה שלחני אליכם וציווני שאומר לכם כך וכך, והזהירכם מעשות כך וכך, וציווה אתכם לעשות כך...אבל היתה באה אליהם נבואה מהאלוה כמו שבארנו.

רבי יהודה הלוי, הכוזרי, מאמר ראשון
...אוכיח לך גדולת העם הזה... אותם בחר האלוה לו לעם ולאומה מבין כל אומות העולם, וכי העניין האלוהי חל בכל המונם, עד שנעשו כולם ראויים לשמעו את הדיבור האלוהי...ואילו לפניהם לא חל העניין האלוהי כי אם על יחידים שאליהם עברה סגולה זו מאדם הראשון....והנה אדם הראשון הוליד בנים רבים, אך מכולם לא היה ראוי לבוא במקומו כי אם הבל... ומשהרגו קין אחיו... ניתן לאדם שת תחת הבל...וסגולת שת היה אנוש בנו. וכך נמשך העניין עד נח...וכך היה הדבר גם בדורות אשר מנח עד אברהם. אמנם  היה בהם מי שלא דבק בו העניין האלוהי...כך למשל תרח, אולם אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו, לעבר...וכך היה אברהם סגולת עבר ותלמידו, ועל כן נקרא עברי...וסגולת אברהם מבין בניו היה יצחק... וסגולת יצחק היה יעקב...אולם בני יעקב היו כולם סגולה, כולם יחד ראויים לעניין האלוהי...ומאותה שעה התחיל הענין האלוהי, שעד הנה לא חל כי אם על יחידים, שוכן בקרב קיבוץ. והאלוה השגיח על בני יעקב גם בהיותם במצרים, להפרותם ולהרבותם ולגדל את בניהם, כאשר יגדל איש את האילן ששרשו טוב עד הוציאו פרי בשל, בדומה לפרי הראשון שממנו ניטע האילן. רצוני לומר, דאג לגדלם עד אשר ידמו לאבותם, אברהם יצחק ויעקב... והפרי הבשל בא במשה, אהרון ומרים, ובאנשים כבצלאל... ורבים זולתם. בעת ההיא נמצאו בני ישראל כולם ראויים להיראות האור האלוהי בתוכם. ..לולא בני ישראל לא היתה תורה בעולם. גדולה מזאת! מעלת בני ישראל אינה מכח משה. להפך, גדולת משה אינה כי אם מכוחם.
מגילת רות א
וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. טו וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל-עַמָּהּ, וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ. טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

הרמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה יד

כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם, אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים...ויסורין באין עליהם? אם אמר אני יודע ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד.
ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם... ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני, ומודיעין אותו עונשן של מצוות... וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצוות כך מודיעין אותו שכרן של מצוות, ומודיעין אותו שבעשיית מצוות אלו יזכה לחיי העולם הבא... ומאריכין בדבר הזה כדי לחבבן. אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו, ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד...ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך מטבילין אותו...

משנה, מסכת ביכורים, א, ד
אלו מביאין (ביכורים) ולא קורין (פסוקים מן התורה): הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואם היתה אמו מישראל, מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר "אלוהי אבות ישראל" [במקום אלוהי אבותינו] וכשהוא בבית הכנסת אומר "אלוהי אבותיכם". ואם היתה אמו מישראל, אומר "אלוהי אבותינו".

הרמב"ם, אגרת לעובדיה הגר
יש לך לומר הכל כתיקנם ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל.....שאברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת ...והכניס רבים תחת כנפי השכינה ולימדם והורם...לפיכך כל מי שנתגייר עד סוף כל הדורות... תלמידו של אברהם אבינו עליו השלום הוא...נמצא אברהם אבינו ...אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו, וכל גר שיתגייר. לפיכך יש לך לאמר: אלוהינו ואלוהי אבותינו, שאברהם עליו השלום הוא אביך.

מתוך הסידור
אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת. על כן ה' אלוהינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך. ונשמח בדברי תלמוד תורתך ובמצוותיך לעולם ועד, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.
בבלי, מסכת שבת, לא, ע"ב
מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד (מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך), זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור (והשאר - פירוש, לך ולמד בעצמך).

ישעיהו, א.
י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.

אהרן ליכטנשטיין, בסבך הזהויות, משרד החינוך 1999, עמ' 15-14
מה שהחזיק אותנו ומה שיחזיק אותנו בראש ובראשונה הוא בסיס אידיאי מסוים, בסיס ערכי מסוים....
שואלים אותי מהי יהדות עבורי, כמובן בראש ובראשונה זוהי מערכת מושרשת בצו אלוקי, ומאמץ מצד עם ישראל לחיות על פי אותו צו, להגשים אותו ולקדם אותו. ניתן לדבר גם על מרכיבים אחרים ביהדות: תרבותיים, לאומיים, גם כשהם מנותקים ואף מנוגדים לעולמה של תורה, ניתן לדבר על ערכים שהם במידה מסויימת ערכים מוסריים-אוניברסליים, אבל כאלו שיש להם גוון יהודי ושורשים יהודיים בעולמם של חז"ל. ברור חס וחלילה שאין להכנס לתפיסה שמי שאינו יהודי מאמין, יהודי שומר מצוות, אינו מוגדר כיהודי.
חיים כהן, "יהודיותה של מדינת ישראל", אלפיים 16, 1998, עמ' 34-33
רבים מערכי היסוד כבר נבחרו וצוינו ככאלה מפי חכמי התלמוד... אחד הכינויים לערך יסוד תלמודי הוא "כלל גדול בתורה". כינוי זה נתן רבי עקיבא למצוות "ואהבת לרעך כמוך", ואילו תלמידו בן עזאי ראה כלל גדול זה בבריאת האדם, זכר ונקבה, בצלם אלוהים... לא אנחנו, אלא חכמינו הקדמונים קבעו שאהבת הבריות, שוויונם וכבודם הם ערכי יסוד ביהדות.
כיו"ב תורתו המפורסמת של הלל הזקן: מה שלא תרצה שיעשו לך אל תעשה לזולתך, "זאת היא כל התורה כולה", או בלשוננו: זהו הערך היסודי ביהדות...
גם בתורה שבכתב יש עקרונות כלליים, שצריך לראות בהם ערכי יסוד בעולמה של היהדות: "ועשית הישר והטוב", "צדק צדק תרדוף",  "קדושים תהיו", "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" ועוד כיו"ב הוראות משפט ומוסר יסודיות.
גם בריבוי הפנים יש לראות ערך יסודי של היהדות. שיטתה של התורה שבע"פ היא שכמעט אין לך ענין – משפטי,מוסרי, פולחני – שהדעות עליו אינן חלוקות. כל דעה היא לגיטימית גם אין נפסקה הלכה כמותה. כאילו כולן "דברי אלוהים חיים" הן.  

שבת, פח ע"א
"ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז) - אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה - מוטב; ואם לאו - שם תהא קבורתכם.
אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: "קיימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז) - קיימו מה שקיבלו כבר.


בראשית טו
א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי. ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ. ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
שמות יט
א בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. ג וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ד אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. ה וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם; וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּהוּ, יְהוָה. ח וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה; וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה. י וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם. יא וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.

הרב י.ד. סולובייצ'יק – קול דודי דופק
ברית גורל מהי? הגורל מציין בחיי האומה, כמו בחיי היחיד, קיום מאונס. כורח מוזר מלכד את הפרטים לכלל אחד. היחיד כפוף ומשועבד בעל כרחו למציאות הלאומית-הגורלית ואי-אפשר לו להשתמט ממנה ולהיבלע במציאות אחרת חוצה לה. הסביבה מפליטה את היהודי הבורח מלפני ה' והוא ניעור מתרדמתו כיונה הנביא, שהקיץ לקולו של רב-החובל שתבע ממנו זיהוי אישי וגם לאומי-דתי.
ברית יעוד מהי? היעוד מציין בחיי האומה –כמו בחיי היחיד- קיום מדעת שהאומה בחרה בו ברצונה החופשי ושבו היא מוצאת את הריאליזציה המלאה של הווייתה ההסטורית. במקום קיום כחווית-עובדה בלתי-נתונה-לשינוי שהאומה נדחקה לתוכו, מופיע הקיום כחווית-פעולה בעלת מימדים תכליתיים, רפודי תנועה, עליה, שאיפה ומימוש. האומה מעורה בתוך היעוד בשל כיסופיה לקיום משוכלל מלא-עניין וכיוון. היעוד הוא המעיין המפכה של ההתעלות הייחודית של האומה והזרם הבלתי-פוסק של ההשראה העליונה, שאינה נדעכת כל זמן שדרכה של האומה מותווית ע"י חוק אלוהי. חיי-ייעוד הם חיים מכוונים, פרי דריכות הכרתית ובחירה חופשית.

להזמנת הרצאות
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הערות: