מעבר לעדשה

אין דבר כזה נושא משעמם. יש צילום משעמם. נקודה.

אם יש אמירה חד-משמעית שלי שאני עומדת מאחוריה בשתי רגליים זקופות – זו האמירה. אפשר לצלם ברגים והצילום יהיה מעניין, ואפשר לצלם ילדים והצילום יהיה נומבון. (נומבון, לצעירות מביניכן, זה כדור שינה…).

המשיכו לקרוא "על ברגים, חתולים וחיתוכי רגליים"

בצילום רחוב לא קיימת "הפרעה". העולם כמנהגו נוהג ואני בוחרת את הרגע ואת הפריים שאותם אני מוצאת לנכון לספר לצופים שלי. בצילום רחוב אין דבר כזה "סליחה, אתה נכנס לי לפריים", כי ברגע שאמרתי את זה יצאתי מתחום הצילום האותנטי והטבעי ונכנסתי לצילום המבוים. המשיכו לקרוא "בוק בת מצווה – אורח נכנס לפריים"