צילום רחוב
אני אוהבת לצלם בני אדם. את הסיפורים שלהם. הסיפורים שמספרים הפנים שלהם, הדיאלוגים שלהם עם האור והצל, עם השתקפויות, עם הצורות או המראות שבסביבה.
אני אוהבת לספר את הסיפורים שאני רואה – ואת הסיפורים הללו אני מספרת באמצעות הצילומים שלי. הסיפורים שאני מספרת הם שלי – הם לא אמת אובייקטיבית. אני לא צלמת תיעודית ולא צלמת עיתונות.
אני לא מתיימרת לצלם את המציאות כפי שהיא, אלא את המציאות כפי שאני רואה אותה או כפי שאני רוצה לראות אותה. כצלמת רחוב, אני מסתובבת במקומות ציבוריים ומצלמת את הסיפורים הללו, שמתרוצצים לי מול העיניים ובה בעת מתרוצצים לי בראש. לפעמים אני צדה את הסיפור, לפעמים אני מחכה לו, לפעמים אני רואה את הפרק הראשון ואז כותבת את הפרק השני ומחכה שהוא יתממש לי מול העיניים. הסיפורים והעלילות נכתבים בשידור חי, תוך כדי שאני משוטטת ומתבוננת.
הצילום שלי הוא יצירתי. למה כוונתי? כצלמת, אני לא כאן כדי להראות לעולם את מה שהוא רואה בעצמו, אלא את מה שאני רואה והוא לא. בין אם אצלם בני אדם, בעלי חיים או דוממים, אני כאן כדי להביא ולבטא את ההתבוננות שלי – החד פעמית והייחודית – בעולם.
