אין דבר כזה נושא משעמם. יש צילום משעמם. נקודה.
אם יש אמירה חד-משמעית שלי שאני עומדת מאחוריה בשתי רגליים זקופות – זו האמירה. אפשר לצלם ברגים והצילום יהיה מעניין, ואפשר לצלם ילדים והצילום יהיה נומבון. (נומבון, לצעירות מביניכן, זה כדור שינה…).
איך יוצרים צילום מעניין? אחת הטכניקות הכי אהובות עלי היא "חיתוכים". מי אמר שצריך לצלם את כל האובייקט? כשאתן מצלמות רק חלק מאובייקט, אתן מצלמות צילום לא צפוי, שמראה משהו שלא שמנו לב אליו קודם. נניח שאתן רוצות לצלם את החתול שלכן. בואו, ביננו, חוץ מכן אף אחד לא באמת יתרגש. אבל, תארו לעצמכן שאתן מצלמות בדל-שפם-חתול. איזה צילום מדליק! מדוע? משום שחתול כמו שלכן אנחנו רואות 20 בשקל (טוב, טוב, נכון, שלכן באמת מיוחד, ובכל זאת), אבל כשאתן מצלמות רק בדל שפם, אתן מתקילות אותנו. בהתחלה אנחנו בכלל לא מבינות מה אנחנו רואות, אז אנחנו עוצרות ומתבוננות בצילום. וזה כבר משהו, כי על צילום של חתול רגיל לא נטרח להתעכב. התעכבנו, יופי – השגתן את מה שרציתן ותפסתן את תשומת ליבנו. כעת ננסה לפענח את מה שאנחנו רואות, זה יקח כמה שברירי שניה, ואז נבין, ונחייך בלב. יצרתן אצלנו תגובה רגשית. זה אדיר. כי בשלב הזה, אנחנו כבר מסוקרנות לקרוא מה כתבתן בפוסט שליד ומה הקטע שלכן. הבנתן?
אז חיתוכים.
אפשר לבצע חיתוכים בשני אופנים עיקריים. האחד, להתקרב ולצלם חלק מהאובייקט. השני – לבחור זוית צילום שמגלה רק טפח.
התצלום שצרפתי הוא דוגמא לחיתוך כזה. זה צילום של סצינה די טריוויאלית שמתרחשת כמעט מדי יום בכל גינת שעשועים בארץ, שמסתובבים שם בני נוער משועממים. אם הייתי מצלמת את הנערה בצילום פרונטלי, זה היה צילום שגרתי לגמרי, לא מעניין בכלל. בלי סיפור. אבל, ברגע שצילמתי מהזוית שצילמתי, נוצר חיתוך.
החיתוך הזה שונה מהחיתוך הקודם (המדומיין, של החתול), משום שכאן הוא לא מעורר רגש, אלא הוא מוליד אצלנו רצון להשלים את התמונה, ואנחנו עושות את זה באמצעות סיפור שאנחנו מספרות לעצמנו. הסיפור הזה מבוסס על נסיון החיים שלנו, הידע שלנו, עולם האסוציאציות שלנו, המקום שלנו בחיים עכשיו.
בשונה מבדל-שפם-חתול שם נשאל את עצמנו "רגע, מה זה?" ואז נענה "אה, איזה קטע, זה שפם של חתול". כאן יקרה עוד משהו. ברור לנו שאלה רגליים. ועם נסיון החיים שלנו אנחנו עשויות להשלים עוד פרטים (היכן זה מצולם? בן או בת? ילדה, צעירה או מבוגרת? עונה בשנה? זמן ביממה?), ואז יגיעו ההשלמות הסיפוריות (מה היא עושה שם? היא מחזיקה משהו? למה היא שם?)
אתן יודעות מה קרה כאן? זה צילום שמחייב פרשנות סיפורית. וסביב צילום כזה אפשר כבר לעשות המון המון דברים. בטח ובטח שלכתוב פוסט בפייסבוק.
אז אני מזמינה אתכן לצלם איזו תמונה חיתוכית-מעוררת-פרשנות-סיפורית כזו, ולשתף אותנו, והכי חשוב, להצמיד אליה פוסט ולהעלות פוסט חדש! תרו תרועה!
ובקטנה, רציתי לספר לכן, שהתמונה הזו לקוחה מתוך ערכת הקלפים שלי שמיועדת למטפלות, מאמנות, מנחות קבוצות, מורים, הורים, וכאלה שצריכות תמונות להשראה,וניתן לרכוש אותה ממש כאן, באתר.
